למען הדוחות הבאים

‏כ"ה שבט, תשע"ד – ‏25 ינואר, 2014

בתפילת מוסף ביום הכיפורים קוראים בפיוט ונתנה תוקף ובו האוקסימורון "וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.". הסתירה הזו, בין גודל השופר לדממה הנשמעת ממנו, הולמת את האל, בוחן לב וכליות, יהיה אשר יהיה, כפי שהבטיח לאליהו "לא ברעם ה'… לא באש ה'… קול דממה דקה" (מלכים א' י"ט). מי שמטריד את מוחו בשאלה למה לטרוח כל כך להחזיק בשופר גדול, כשכל שצריך הוא דממה דקה, יסור נא לבית מבקר המדינה, יוסף חיים שפירא. אולי שם ימצא את התשובה.

שום דבר לא יכל להכין אותנו לזה. דו"ח מבקר המדינה בנושא הרשויות המקומיות, שפורסם בשבוע שעבר, נוקב וקשה כל כך, שהבטן מתהפכת בעת קריאתו. הטיפול בבנות ובני נוער מנותקים מוגדר ככישלון מהדהד. הפניית בני נוער אלו להשלים את חוק לימודיהם מחוץ לרשות בה הם גרים, כמגמה שנראית כהופכת לתוכנית פעולה. איחור בטיפול בנערות ובנערים, המכונים בדו"ח "תיקים", והפסקות תקופתית של חודשים בטיפול השוטף בהם. בזבזנות באירועים ציבוריים וחשד לבחירת ספקים מקורבים להפקת האירועים ועוד ועוד.

אולי עצם העובדה שלא ציפינו לכך, היא שמסבירה את דחיקתו של הדו"ח למספר כתבות קצרות בעמודים האחוריים של העיתונים ולאזכורים כלליים בלבד ברדיו ובמהדורות החדשות. יתכן שבכמה מקומונים בהם הביקורת הנקודתית על ראש העיר או דמות ציבורית מוכרת אחרת בחבל ארץ כלשהו, היתה משמעותית, או נדרשת לצורך מהלך פוליטי כלשהו, חצה הדו"ח את הקווים והגיע לעבר הכותרות הראשיות של המקומון.

מדובר בדו"ח מפורט ומנומק, פועל יוצא של עבודה ארוכה במחלקות השונות של משרד מבקר המדינה, שאספו מידע, חקרו ובדקו עשרות נושאים שונים ברמה הכוללת ובמדגם מקרי מבחן נקודתיים ברשויות שונות. כל פרק מארבעת פרקי הדו"ח כולל כעשרה תתי-סעיפים בתחומי פעולה שונים של הרשויות המקומיות, המנהלות את חיינו. כל אחד מהסעיפים כולל תיאור המצב הקיים, בעיות ותקלות שאותרו, ריכוז ממצאים והמלצות. הכל כפי המבוקש ממוסד ביקורת מכובד של מדינה מכובדת. העסקת יועצים, מערך הסעים, מכרזים, הנגשה, ועדה מחוזית לתכנון ובניה ועוד. נושאים חשובים שיש בהם כדי להשפיע על כל מהלך חיינו, מיום לידתנו ועד ליום שנאסף לקבר ישראל. עבודת הצוותים לא חסכה גם את שבטה וביקורתה מבעיות תשתיתיות בהתנהלות הרשויות בכלל ובפרט.

זוהי עבודה אפורה ושיטתית, הנדרשת מכל אשר רוצה לרדת לעומק הדברים ולבחון את שורש הבעיות העומדות בתשתית הארגון והמינהל של מדינת ישראל. אפרוריות, שאין לה מקום בעולם החדש שאנו יוצרים. עולם של כותרות ודימויים, של חשיפות שחיתות והלבנת פנים ברבים. אפור כל כך, שכמעט איש לא מתעניין. מעט מפתיע בהתחשב בכך שמבקר המדינה "עשה כותרות" בשנים האחרונות. לכולם זכור הדו"ח על השריפה הנוראה בכרמל, בה מצאו מותם 44 איש ואישה. אבל, אם נודה על האמת, הרוב זוכרים את האחריות הישירה שבחר המבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס, להטיל לפתחם של שר הפנים לשעבר, ח"כ אלי ישי, והשר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ'. מעטים קראו את עשרות העמודים וחמשת הפרקים הקודמים לפרק שכותרתו "אחריות הדרג הממשלתי".

ככה זה, אם יש בדו"ח המבקר דבר מה שיכול להפוך למנוף פוליטי – ראש הזקוק לעריפה, דם הדורש להשפך, כסא המשתוקק להחלפת העכוז המחמם אותו, הרי שהדו"ח ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים. אם אין בדו"ח אלא עשרות בעיות ותקלות תשתית המעיבות על חיינו היום-יומיים, אם המבקר פשוט עשה את מלאכתו נאמנה, לפתע יעלמו כל השופרות ולא ישאר דבר לבעל תקיעה. שם המבקר יבלע בהררי המילים המאכלסות את דברי ימינו.

משפטו המפורסם של השופט לואיס ברנדייס, שהכל מתגאים בהיותו יהודי שגם קידם חקיקה סוציאלית (כנראה שמדובר בשילוב יקר המציאות), "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר", קיבל תפנית בעולם השופרות של ימינו. הפיכת מוסדות הביקורת לכלי לחשיפת מחילות, הפכה זה מכבר את המישור בו אנו חיים למדבר ציה, רדוד ושטוח, בו כל שצריך לעשות לדבר מה חי המפריע למישהו, הוא להעלותו מעל לפני השטח ולייבשו לעין ובעין הציבור.

הספקות והחפרפרות, העושות את עולמו (עולמנו) של יהודה עמיחי לתחוח, למקום עמוק ומעניין, מלא צל וצללים, נמוגו בפני שמש המדבר הקופחת של העושים במשפטו של ברנדייס קרדום לחפור בו. השופרות הקטנים של עולמנו החדש והתקשורתי – המשתמשים באור השמש הניתן להם והזורח לדעתם מתוככי מערכותיהם, רק על מנת לחשוף את העולה כדי האינטרס הצר של מחזיקיהם – מחשיכים את הידע וההבנה על המתרחש בעולמנו ומעלימים מעיננו עובדות רבות ונתונים רבים, המסתתרים באלפי דפים ובאפרוריות המלאכה של עובדי משרד מבקר המדינה ושל אנשים רבים אחרים.

היה ראוי לנו ומועיל מאד לחיינו כאן על פני האדמה, לו היינו מקדישים יותר תשומת לב לקול הדממה הדק הזה, אם לא למען עצמנו אז למען הדוחות הבאים.